ימין רדיקלי בישראל

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אין הגדרה מקובלת וממוסמכת, חוסר מקורות, הכללות על סמך דוגמאות אזוטריות.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

הימין הרדיקלי בישראל (או הימין הקיצוני בישראל) הוא מונח המקובל לתיאור אידאולוגיה פוליטית הנוטה להיות כהניסטית, לאומנית או הלכתית יותר. הימין הקיצוני הדתי בישראל נוטה לתמוך בעליונות יהודית, לעיתים עד לכדי מצב של התארגנויות מחתרת למטרת פגיעה בערבים או נוצרים בשטחי ארץ ישראל.^[1][2]

הימין הרדיקלי נוטה לתמוך במדינת הלכה (מדינה הפועלת על פי החוק היהודי) ולא בדמוקרטיה מערבית. כך למשל, ישנה בימין הקיצוני התנגדות לאידאולוגיות מערביות (לרבות זכויות להט"ב, זכויות ערבים והכרה ביהדות רפורמית).^[3][4] בנוסף לכך, בימין הקיצוני תמיכה רבה לתוכניות טרנספר.^[5][6]

הכהניזם היא אידאולוגיית־בת של הימין הרדיקלי בישראל. הכהניזם מאמין בהחלפת משטר המדינה היהודית והדמוקרטית בתאוקרטיה הלכתית, הכוללת בתוכה שלילת זכויות ערבים, סגרגציה בין יהודים וערבים ושלילת מעמדו היהודי החילוני, השמאלני או הליברלי ברמה המדינית.^[7]

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו פולמוס סביב הגדרת המושג "ימין רדיקלי". בעוד שבעבר הנטייה הייתה לצמצם את המושג ולהגדירו באמצעות מאפיין אחד - התנגדות להגירה ולמהגרים, התפתחה החל מסוף המאה ה-20 תפיסה הגורסת כי מדובר ברעיון רחב יותר, המשקף מנעד של אידאולוגיות. בישראל היה מקובל במשך שנים לצמצם את המושג ולהגדירו רק על פי רעיון המקסימליזם הטריטוריאלי^{[דרוש מקור]}, במסגרת הדיון סביב מעמדם של יהודה ושומרון וחבל עזה. אהוד שפרינצק היה הראשון שהרחיב את ההגדרה, והצביע על כך שהימין הרדיקלי בישראל מורכב משילוב של כמה רעיונות מרכזיים: אולטרה-לאומיות, אי-לגליזם, אי קבלת הדמוקרטיה והפלורליזם כתפישות עולם מעצבות במדינה, שנאת זרים, אפליה אתנית ודרוויניזם חברתי.^[8]

קיים קושי לקשור תנועות ימניות רדיקליות עם תנועות היסטוריות, כיוון שסיווג תנועות היסטוריות כימין רדיקלי אינו חד משמעי, לאור העובדה שתיחום הרדיקלית הוא יחסי לתקופה ולקשת הדעות בשיח הציבורי. לכן, חלק מהתנועות שבעבר בזמנן נחשבו רדיקליות נחשבות היום בתוך הקונצנזוס ולהפך. בנוסף לכך, לא קיימות היום תנועות ימין רדיקלי שהן המשך היסטורי של תנועות מהעבר. למרות זאת חלק מהימין הרדיקלי מושפע מתנועות היסטוריות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרום מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה נחלש כוחם של הזרמים הפוליטייים הלאומנים ורובם השתלבו בתנועת החרות.^[8] יחד עם זאת ניסה הגרעין הרוויזיוניסטי הרדיקלי לבדל את עצמו מ"חירות". כך למשל בבחירות לכנסת הראשונה נבחר נתן ילין-מור לכנסת מטעם מפלגת הלוחמים שכללה אישים מהאגפים הרדיקלים של לח"י ואצ"ל כמו מתתיהו שמואלביץ', יעקב בנאי, גאולה כהן, יצחק שמיר וישראל אלדד. בכנסות הבאות נבלעו רוב חברי המפלגה בתנועת "חירות".

אחד החריגים היה ישראל אלדד שבחר לשמור על דרכה של לח"י (שהיה אחד ממנהיגיה) ולהמשיך לפעול כימין רדיקלי. אלדד החל לפרסם את הירחון הימני סולם בו ביקר את ממשלת ישראל ודגל בהקמת מלכות ישראל במקום המדינה שהוקמה, ובהרחבתהּ לתחומי ירדן, סוריה ועיראק כפי שהם מתוארים בתנ"ך. בהבחירות לכנסת השביעית אף רץ בראש "רשימה למען ארץ ישראל" (שלא עברה את אחוז החסימה).

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות מלחמת ששת הימים, שכללו את כיבוש ירושלים ושטחי יהודה ושומרון, והניצחון המהיר של ישראל על מדינות ערב, יצרו תשתית לצמיחה מחודשת של ימין קיצוני יהודי שבאה לידי ביטוי בהקצנה שחלה במספר מפלגות פוליטיות כמו גם בגופים חוץ פרלמנטרים שאימצו עקרונות ימנים רדיקלים. הדבר בא לידי ביטוי בפעולות של קבוצות כמו גוש אמונים, ומפלגות כמו התחייה, צומת ומולדת. התנועות והמפלגות התמקדו בעיקר בהרחבת שטחה של ישראל והקמת התיישבות בשטחי יהודה ושומרון, רצועת עזה וסיני. לצידן פעלה מפלגת ימין קיצונית עוד יותר כך - שהקים הרב מאיר כהנא.^[8]

אירועים רבים, ביניהם פינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, האינתיפאדה הראשונה, הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השנייה ותוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, גרמו בחלקים מהימין ^{[דרוש מקור: מי?]} לתחושות של ניכור למדינה, ולכן הם פנו לימין הרדיקלי.

המישור הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות לתהליך זה במישור הפוליטי ניתן למצוא ב:

• מפלגת כך, בראשות מאיר כהנא, הוקמה ב-1971 והייתה מפלגת ימין רדיקלי שדגלה בעליונות יהודית ובעמדה שארץ ישראל שייכת ליהודים בלבד, ומי שאינם יהודים יכולים לחיות בה בתושבות ארעית (בלי זכויות פוליטיות ובכפוף לתנאי היהודים) או לעזוב את המדינה (טרנספר). כמו כן תמכה בפעולות נקם אלימות כנגד ערבים והעניקה סיוע לאנשים שהורשעו בפגיעה בערבים. בנוסף לכהנא היו פעילים במפלגה גם נעם פדרמן, ברוך מרזל, טירן פולק, מיכאל בן ארי, איתמר בן גביר וברוך גולדשטיין. עמדותיה הרדיקליות של המפלגה הביאו לפסילתה לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) ולהגדרתה כארגון טרור (1994). פעילי התנועה המשיכו וממשיכים לפעול במסגרת מפלגות וארגונים אחרים כמו עוצמה יהודית, להב"ה ועוד.
• תנועת כהנא חי, בראשות בנו של מאיר כהנא בנימין זאב כהנא, נוסדה ב-1990 בעקבות הרצחו של מאיר כהנא ולאחר סכסוך עם פעילי תנועת "כך". התנועה החזיקה באותן עמדות ימין רדיקליות של תנועת "כך" והתכוונה להשתתף בהבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) אך נפסלה אף היא ואף הוגדרה כארגון טרור והוצאה מחוץ לחוק.
• מפלגת התחיה נוצרה ב-1979 על ידי פורשי האגף הימני רדיקלי של תנועת הליכוד בהובלת גאולה כהן, יובל נאמן ומשה שמיר ואליהם הצטרפו אנשי גוש אמונים וביניהם אליעזר ולדמן, גרשון שפט, חנן פורת ואליקים העצני. המפלגה הוקמה בעקבות הסכמי קמפ דייוויד בהם הוסכם על החזרת שטחי סיני שנכבשו במלחמת יום הכיפורים בתמורה להסכם שלום עם מצרים. המפלגה תמכה ברעיון ארץ ישראל השלמה ובהתיישבות בכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים והתנגדה לפשרות על שטחים עליהם הוסכם בקמפ דייוויד ובהסכם השלום בין ישראל למצרים. בתקופת פינוי סיני ופינוי חבל ימית, שנעשו על בסיס ההסכמים, עודדה התנועה התנגדות לנסיגה. בנוסף דגלה התנועה בנקיטת יד תקיפה כלפי מדינות ערב בכלל והפלסטינים בפרט^[9][10].
• מפלגת צומת, אותה הקים רפאל איתן (רפול) ב-1983, החלה את דרכה כמפלגת ימין חילוני מתון ואף חברה לחוג עין ורד באגף הימני של מפלגת העבודה הישראלית. בהמשך החלה המפלגה להביע עמדות ימניות רדיקליות כמו סיפוח שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה לישראל, התניית זכות הבחירה לכנסת בשירות לאומי, שלילת זכות הצבעה לערבים, אימוץ עקרונות הטרנספר ורצון לבצע שינויים בשיטת הממשל^[11].
• מפלגת עוצמה יהודית הוקמה ב-2003 על ידי ברוך מרזל ומיכאל בן ארי. בהמשך הצטרפו למפלגה איתמר בן גביר, יצחק וסרלאוף, בנצי גופשטיין ועוד. מצע המפלגה כולל סיפוח כל שטחי ארץ ישראל ועידוד ההתנחלות בהם, עליונות המשפט העברי על פני חקיקה אחרת, עונש מוות למחבלים, הקמת רשות לאומית לעידוד הגירה של אזרחים ערבים, שינוי המשטר ל"דמוקרטיה יהודית" ולא על פי ערכים מקובלים - אוניברסליים, שליטה בהר הבית במקום הווקף, חוק חסינות לחיילים ושוטרים ושינוי הוראות הפתיחה באש^[12][13][14]

דרכי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות וארגונים שונים בימין הרדיקלי השתמשו במהלך השנים במגוון דרכים להשגת מטרותיהם ובהן:

• ייצוג פרלמנטרי: חלק מתנועות הימין הרדיקלי (כגון תנועת כך בהנהגת הרב כהנא, עוצמה יהודית, הציונות הדתית,^[15] ארץ ישראל שלנו, כהנא חי) יוצגו בעבר בכנסת או ניסו לרוץ לכנסת אך לא נבחרו
• שלילת לגיטימציה של אנשי ציבור מקרב מתנגדיהם הפוליטיים ואחרי עובדי ציבור ואנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים בפינוי התנחלויות. זו יכולה לבוא לידי ביטוי בגידופם, ייחולים למותם בצורה עקיפה, טקסי "פולסא דנורא", או התרת דמם בפסקי דת.^[16] בשנות האלפיים החלה תופעה של התנכלות לקציני צה"ל שהיו מעורבים בתוכנית ההתנתקות, כגון הפגנות לפני בתיהם וקריאות להדרת הדתיים שבהם מתפילות בבתי כנסת. דרך פעולה אחרת היא הגשת תביעות אזרחיות נגד שוטרים שהיו מעורבים בעימותים אלימים עם מתנחלים או מפגינים.^[17]
• הקמת מאחזים באופן עצמאי וללא היתרים, כדי לקבוע עובדות בשטח ולעיתים במחאה על פיגועים שביצעו ארגוני טרור פלסטיניים.
• טרור יהודי כנגד האוכלוסייה הערבית: יחידים והתארגנויות מחתרתיות שונות ביצעו פיגועי טרור נגד ערבים, בהם התנקשות המחתרת היהודית בראשי עיריות ביהודה ושומרון, תכנון לפוצץ את כיפת הסלע, טבח מערת המכפלה ורצח הנער מוחמד אבו ח'דיר. פעילות טרור זו עלולה לפגוע גם ביהודים לדוגמה פציעה קשה של חבלן משטרה שנפגע בעת שניסה לנטרל מטען חבלה של המחתרת היהודית.
• אלימות פוליטית של בודדים כנגד מתנגדים פוליטיים. חלקם החריפו אף לכדי רצח פוליטי וטרור, כגון אירוע רצח אמיל גרינצווייג שבו זרק יונה אברושמי רימון רסס אל עבר הפגנת שלום עכשיו, ניסיון ההתנקשות בזאב שטרנהל, ורצח יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל.
• "תג מחיר": דרך פעולה בלתי חוקית שבה נוקטים לעיתים נערי גבעות, הכוללת פגיעה בפלסטינים או ברכושם, פגיעה ברכוש משטרת ישראל וצה"ל (בעיקר בכלי רכב), הפגנות וחסימת כבישים. פעולות אלה מבוצעות לעיתים בתגובה להריסת מבנים בלתי חוקיים במאחזים על ידי מערכת הביטחון או בתגובה לתקיפות של ערבים כלפי יהודים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי הימין הרדיקלי ^{[דרוש מקור: מי?]} טוענים שהעמדות בהן הוא דוגל הן פשיסטיות, לאומניות וגזעניות כלפי ערבים ומהגרים. המבקרים רואים בימין הרדיקלי סכנה לדמוקרטיה, וטוענים שהוא נוקט באלימות ובאי כיבוד החוק, הדמוקרטיה וזכויות האדם.^{[דרוש מקור]}

בעקבות רצח יצחק רבין בידי יגאל עמיר, איש הימין הרדיקלי, היו שראו^[18] בימין הרדיקלי (או אף בכלל הימין) אשם ברצח, והאשימו אותו בהסתה שהובילה לרצח. היו בימין הרדיקלי ^{[דרוש מקור: מי?]} שטענו שהשב"כ אחראי לרצח, תוך הסתמכות על תאוריות קשר על רצח רבין.

יש המאשימים ^{[דרוש מקור: מי?]} את הימין הרדיקלי בכך ששאיפתם לארץ ישראל השלמה ולהקמת ההתנחלויות תוביל למצב של מדינה אחת דו-לאומית ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן על מדינת ישראל ועל הציונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

• טרור יהודי בישראל
• המחתרת היהודית
• פופוליזם ימני
• שמאל רדיקלי בישראל
• קיצוניות ורדיקליזם
• רשימה של פעילי ימין רדיקלי ישראלים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• תיאודור ו' אדורנו, הימין הקיצוני החדש, הוצאת מכון ון ליר, 2022
• לא רק קהלת: העמותות שהניחו את התשתית לחקיקת הימין הקיצוני נחשפות, באתר שומרים, 2023

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• עמי פדהצור, דפנה קנטי-נסים כהנא מת וה"כהניזם" חי: מודל להסבר התמיכה בימין הקיצוני בישראל. מגמות, 2006 מד(2), 215–246. http://www.jstor.org/stable/23658397
• יאיר יאסן, “פעילי ימין רדיקלי ואלימות פוליטית כלפי המדינה: אסטרטגיית שינוי או ערעור על לגיטימיות?” סוציולוגיה ישראלית, גיליון כב 1, no. 1, 2021, pp. 56–79. JSTOR https://www.jstor.org/stable/27041134.
• ארי אנגלברג, מזרחיות ודתיות במאבק של ארגון להב"ה לשמירה על כבוד המשפחה היהודית, סוגיות חברתיות בישראל, גיליון, 30 מס', 1 חורף, 2021 עמ' 35–64
• עידן ירון, חקר הימין הרדיקלי בישראל: בין אמפתיה להבנה, הפורום לחשיבה אזורית, מכון ון ליר בירושלים, 17/03/2019
• הילו גלזר, במשך עשור הוא נטמע בחוגים הקנאיים ביותר של הימין הקיצוני. כעת הוא יוצא אל האור, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2023
• "עקב תקיפות פלסטינים": ארה"ב והאיחוד האירופי הטילו סנקציות על מתנחלים וארגוני ימין קיצוני, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 19 באפריל 2024

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]